חזרה לשיטות טיפול

​

שחרור מיו-פאסיה (Myofascial Release (MFR

מיו - מיוונית שריר. פאסיה (פאציה, פאשיה, אף אחד לא סגור על התעתיק הנכון; בכלל יש מילה עברית: חיתולית) היא יריעה בלטינית. מיו-פאסיה היא רקמת חיבור העוטפת את השרירים ומפרידה בין סיבי השריר. ניתן לדמות זאת לחלק הלבן שעוטף את הפלחים בתפוז אבל מפריד כל חלק גם לצורות דקות יותר דמויות טיפה. סוגים אחרים של פאסיה הן הפאסיה השטחית המצוייה מתחת לעור, הפאסיה העוטפת את העצמות והפאסיה העוטפת את האיברים הפנימיים. הדבר המעניין בפאסיה הוא שכל הפאסיה בגוף מחוברת זו לזו. זאת אומרת ששינוי בשריר מסויים (התקצרות או התארכות או החלקה שלו על גבי שריר אחר) משפיע על הגוף לא רק דרך נקודות החיבור של השריר לעצמות באמצעות הגידים אלא גם דרך הפאסיה העוטפת אותו ומחברת אותו ישירות לשרירים אחרים, לעצמות ולעור.

 

בתחום הטיפול במגע, ההתייחסות לפאסיה החלה עם העבודה של איידה רולף, שטענה כי כאשר שריר נמצא במצב מקוצר לאורך זמן, הפאסיה שלו נדבקת לעצמה ולכן שריר זה אינו מצליח להתארך עוד. הידבקות בפאסיה אינה חייבת לעורר כאב, אבל המצב הלא תקין גורם לבעיות תנועה ויציבה, ומכאן הידבקויות נוספות בפאסיה. בשלב מסויים יופיעו כאבים ועייפות.

 

קיימות לפחות שתי שיטות שונות המדברות על שחרור מיו-פאסיה והדבר יוצר בילבול. ניתן לבדיל ביניהן אם נכנה אותן השיטה הישירה והלא ישירה (הסטטית).

 

השיטה הישירה נגזרת משיטת הטיפול של איידה רולף (אינטגרציה מבנית) שפותחה החל משנות ה-1940 והיא כוללת כניסה הדרגתית לרקמת שריר ואז החלקה על פני הרקמה תוך כדי מתיחתה באופן איטי מאוד. בטכניקה זו, המטפל אינו ממשיך במתיחה מעבר למה שהרקמה "נותנת", וקצב השחרור של הרקמה הוא שמגדיר את מהירות התנועה. תנועה מפרקית תסייע ליצור מתיחה נוספת. עומק הכניסה גם הוא מוכתב על-ידי רמת המתח. הלחץ אינו מופנה כלפי מטה ומשמש רק לתפיסת הרקמה לצורך מתיחתה. המתיחה תהיה בדרך כלל עם כיוון הסיבים אולם ניתן לבצע אותה לכל כיוון אפשרי בהתאם לצורך. טכניקה זו דומה במידה רבה לטכניקת הסטריפינג בעיסוי רקמות עמוקות, אולם הדגש הוא על האיטיות והרגישות לשחרור שמתרחש תוך כדי. טכניקה זו גורמת לתחושות אינטנסיביות מאוד, לעתים מהנות אך לעתים על סף גבול הכאב.

 

הטכניקה השנייה, אותה ניתן לכנות "שחרור מיו-פאסיה עקיף", או "סטטי", פותחה על-ידי הפיזיותרפיסט ג'ון אף. ברנס בשנות ה-1970 והיא בניגוד לאחותה הגדולה, שיטה עדינה מאוד ולא כואבת בכלל. המטפל מניח את ידיו בשני מקומות סמוכים על עור ומותח את העור מתיחה קלה למשך זמן של כ-3 עד 5 דקות מבלי להחליק את הידיים על העור. בתחילה לא מורגש כלום, אך לאחר זמן מה העור מתחיל להתגמש וניתן להרחיק את הידיים זו מזו כמו מילימטרים. לאחר זמן מה מורגש שחרור ברקמות שמתחת.

​