חזרה לשיטות טיפול

 

טכניקות עיסוי המשמשות בעיסוי רפואי

 

טכניקות עיסוי שוודי

טכניקות אלו מצויינות לחימום הרקמות לפני הכניסה העמוקה ובשביל לפזר את המתח לאחריה. החיסרון שלהן הוא שהן מצריכות יחסית הרבה שמן, דבר שמקשה על העבודה העמוקה יותר, ולכן איני משתמש בהן תמיד. טכניקות עיסוי שוודי כוללות:

אלפורז' (ליטוף): מריחת השמן על הגוף באופן ריתמי. עוזרת למטופל להתרגל למגע הידיים של המטפל ולחימום שטחי של הרקמות.

פטרישז' (לישה): תנועה המאפשרת כניסה עמוקה למדי מבלי לגרום לכאב או הגברת המתח.

חיכוך שטחי ומהיר של העור: ליצירת חום רב.

הקשות מהירות: להגברת טונוס והמרצה.

 

טכניקות נוספות

קומפרישין (דחיסה): דחיפת הרקמה לכיוון העצם. נעשית לרוב עם פנים כף היד הפתוחה. זוהי הטכניקה העיקרית המשמשת בשיאצו ובעיסוי תאילנדי.

ניענועים: עוזרים ליצור תחושת חיבור בגוף ולהרגיע את מערכת העצבים. ניתן לשלב כניסה עמוקה תוך כדי ניענוע.

ויברציות: ויברציה מהירה של כף היד או המרפק. משמשות הרבה בטויינא. עוזרות לעורר את האזור.

ספירדינג (spearding): תנועה הנעשת לרוחב השריר, לשני הכיוונים בו זמנית (עם שתי הידיים), על מנת לעזור לו להתקצר ולהתרחב. משמשת הרבה בעיסוי ספורטאים.

דחיסה מן הצדדים: לטכניקה זו אין שם רשמי אבל אני משתמש בה הרבה; היא הפוכה מהקודמת: תופסים את בטן השריר משני צדיו ומצרים אותו לכמה רגעים.

Muscle Spindle thechnique: טכניקה של אריק דלתון להגברת טונוס בשרירים חלשים. מותחים את השריר באופן חלקי ואז מבצעים עליו פריקשן מהיר ונמרץ לכל הכיוונים.

 

טכניקות עיסוי רקמות עמוקות

היתרון של טכניקות עיסוי רקמות עמוקות הוא בכך שהן יוצרות שינויים ארוכי טווח ברקמה (שינויים שיכולים להחזיק מספר שבועות ואפילו שנים). החיסרונות הן שלפעמים הטכניקות הללו עלולות לגרום דווקא להגברת המתח, לכאב בזמן ואחרי הטיפול, ושהן דורשות זמן וסבלנות רבה.

כל הטכניקות להלן ניתנות לביצוע באמצעות הבהונות, האצבעות, הנאקלס (המפרקים באמצע האצבעות), האגרוף (המפרקים שבין כף היד לאצבעות), האמה או המרפק.

​

סטריפינג (striping): תנועה ישרה ואיטית לאורך השריר, מקצה אחד לקצה השני. עוזרת להאריך שריר מקוצר ולחוש במתחים ונקודות טריגר.

קרוס-פייבר (cross-fiber): תנועה לרוחב סיבי השריר.

פריקשן עמוק (deep friction): פריקשן עמוק יכול להתבצע באופן מעגלי, לאורך סיבי השריר או לרוחבם (זהו נחשב לפריקשן העמוק העוצמתי ביותר). הפריקשן העמוק מתבצע ללא תנועה על פני העור, התנועה נעשית רק בעומק הרקמה אותה רוצים לרכך. את הפריקשן ניתן לבצע בחיבורים של השריר לעצם (בגידים) ובבטן השריר, בהתאם לצורך.

לחיצה סטטית: בניגוד לקומפרישין המוזכר לעיל, לחיצה סטטית בעיסוי רקמות עמוקות יכולה להימשך לפרק זמן ארוך יותר ולהתבצע לעומק יותר באמצעות כלי "חד" יותר כמו האצבעות .הכיוון שלה יכול להיות מדיוק יותר, כלומר הלחיצה אינה חייבת להתבצע "למטה" לכיוון העצם, אלא יכולה להיות מכוונת כלפי כיוון הסיבים או לכיוון אחר שהמטפל חש כי יעזור לשחרר את המתח. ניתן לשלב את הלחיצה הסטטית עם ויברציות, ניענועים, פריקשן עמוק ונגיעה בו זמנית באזורים אחרים בגוף לצורך הרגעה.

 

עיסוי רקמות עמוקות תוך כדי תנועה 

טכניקות אלו עוזרות להגיע לסיבי שריר שאחרת אינם גלויים, להאריך או לקצר את השרירים בהתאם לצורך וליצור שינויים ארוכי טווח תוך הטבעת חותם עמוק

יותר על מערכת העצבים. ההנעה נעשית תוך כדי ביצוע טכניקות עיסוי רקמות עמוקות באזור המושפע מן ההנעה.

 

הנעה פסיבית: המטפל אוחז בידו חלק מגוף המטופל ומניע אותו כרצונו. היתרון הוא בכך שההנעה היא יותר מדוייקת ולמטפל קל לשלוט עליה ולכוונן אותה. יתרון אחר הוא שהדבר בדרך כלל נעים יותר למטופל. החיסרון הוא בכך שהנעה פסיבית תופסת את אחת מידי המטפל ומשאירה אותו רק עם יד אחת פנויה לעבוד על הרקמות.

הנעה אקטיבית: המטופל מבצע תנועה המוגדרת על ידי המטפל. היתרון בטכניקה זו הוא שההשפעה שלה רבה וארוכת טווח במיוחד. היא מאפשרת להאריך שריר קצר (כאשר התנועה מאריכה את השריר) וללמד את המטופל לבצע תנועה תוך שימוש בכח מינימלי. החיסרון הוא בכך שהדבר אינו ניתן לביצוע עם מטופל ישנוני, הוא דורש תקשורת מילולית ושיתוף פעולה שאינו תמיד אופטימלי וגוזל זמן רב. מטופלים רבים נוטים לבצע תנועות מהירות מידי בגלל חוסר בשליטה מדוייקת במערכת התנועה שלהם. והעיסוי העמוק תוך כדי תנועה מהירה גורם לכאב. 

כיווץ איזומטרי: המטפל מונע מן המטופל לבצע תנועה מסויימת ומבקש ממנו להפעיל בכל זאת כוח לאותו כיוון. הדבר גורם לשריר לפעול ללא התקצרות. לאחר הכיווץ האיזומטרי נוצרת רגיעה זמנית של השריר אותו המטפל מנצל לכניסה עמוקה יותר.

 

כמובן שהטיפול עצמו הוא יותר מאשר אוסף של טכניקות והוא דורש הרבה אילתור והרבה פעולות שאינן מוגדרות מראש. כמו כן קיימות טכניקות שונות ייחודיות למבנים שונים בגוף.