חזרה לשיטות טיפול

​

שחרור מפרקים

הגדרה

הנעה של המפרק הנועדה לאבחן טווח תנועה קצר שאינו תקין ולשחרר את המגבלה על התנועה המפרקית.

 

ההנעה פועלת במספר מישורים:

• פמפום ועיסוי הסחוס והזנתו והזרמת דם לקופסית המפרק והרצועות הסובבות אותו.

• מתיחת השרירים.

• גירוי המכנו-ריצפטורים - קולטני התנועה.

​

בניגוד לטכניקות עיסוי ושחרור פאשיה, כאן איננו מאבחנים על פי רמת המתח בשרירים וברקמות הרכות אלא על פי איכות וטווח התנועה המרפקי. אנו מתרכזים במפרקים בהם תווח התנועה קצר, או שהתנועה מקרטעת וכאובה. אולם יש לזכור כי הגוף מפצה עליהם לעיתים באמצעות הגדלת טווח התנועה יתר על המידה במפרק אחר. שחרור המפרק החסום יביא באופן אידיאלי לכמה תוצאות:

• נירמול תווך התנועה הן במפרק הקצר והן במפרק בעל תווך התנועה המוגבר.

• נירמול המתח בשרירים הסובבים את המפרק, הן השרירים הקצרים יתר על המדיה המכווצים באופן כרוני והן השרירים המוחלשים אשר אינם מתעוררים לפעולה.

• נירמול המתח ברצועות הסובבות את המפרק.

• תנועה משחוררת ונטולת כאב ביחד עם יציבות מפרקית בריאה.

 

שיטות לשחרור מפרקים מהוות את הבסיס של האוסטאופתיה והכירופרקטיקה ומשמשות גם בפיזיותרפיה, ריפוי ועיסוק, שיאצו, טווינא, וכד'.

 

שחרור מפרקים עוזר לטפל בצמתים ספציפיים בגוף. למשל, מפרקי ה-facet שבחלק האחורי של חוליות עמוד השדרה, המפרקים שבין הצלעות לחוליות, המפרק שבין עצם הבריח ועצם החזה ובין עצם הבריח והשכמה, המפרק שבין ראש הפיבולה וראש הטיביה סמוך אל הברך, וכד'.

​

לעיתים שחרור מפרק ספציפי יכול לגרום לתוצאות דרמטיות ולהוות גורם קריטי בריפוי המטופל.

​

טכניקות

הכוח המופעל על המפרק יכול להיות מכוון ישירות אל אחת העצמות הכוללות את המפרק, למשל לחיצה על הזיזים הרוחביים של חוליה כדי לשחרר את אותה החוליה; או באמצעות מנופים, למשל הנעת האגן, הרגל, היד או הראש כדי להשפיע על החוליה. הכוח שמופעל יכול להיות לכל כיוון שהמפרק מאפשר באופן טבעי, למשל במקרה של חוליות הגב ניתן להניע אותן בכפיפה קדימה, אחורה, לצד, ובסיבוב. ניתן לדחוס את המפרק או להרחיב אותו (traction/decompression). לפני שמופעל הכוח על המפרק מאורגן גוף המטופל בתנוחה בה המתח ייתרכז במפרק הרצוי ולכיוון הרצוי (הכיוון בו המפרק נעול).

 

מוביליזציות / ארטיקולציות / הנעות

הנעת המפרק עד לטווח בו הוא חסום במשך מספר פעמים בתקווה כי המחסום יעלם.

​

מניפולציות

תנועה מהירה בטווח קצר המבוצעות כאשר המפרק מגיע ל"מחסום" - הכוונה אינה לגבול הטבעי של המפרק הנקבע בשל ההגנה של הרצועות, אלא למחסום שנגרם בשל מתח מוגזם של השרירים. התנועה המהירה מותחת את השרירים מבלי שרפלקס המתיחה יעצור אותה וכך ניתן להגיע לרגע לטווח רב יותר. ככל שהמניפולציה מדוייקת יותר והמטפל מיומן יותר, כך הכוח שהמפעיל המטפל מועט יותר, מהיר יותר והטווח קצר יותר.

 

אישית איני משתמש במניפולציות מפרקיות מהירות בטיפוליי, אלא מעדיף לרוב להשתמש במוביליזציות וב-M.E.T.

​

MET - Muscle Energy Thechnique

זוהי טכניקה אשר פותחה בשנות ה-40 וה-50 של המאה העשרים על-ידי אוסטאופת בשם פרד מיטשל ופותחה בהמשך על-ידי בנו. היתרון בשיטה זו הוא שהיא בטוחה מאוד, יעילה מאוד כאשר מבוצעת נכון, נטולת כאב והתוצאות שלה מחזיקות זמן רב. החיסרון הוא שהיא יחסית מסובכת ודורשת זמן רב יותר.

​

אופן הפעולה בשיטה זו הוא כזה: המטפל לוקח את המפרק אל המחסום (barrier) הראשון שנמצא - המקום בו התנועה אינה חלקה וזווית הנעה מתחילה לסטות. זוהי תנועה פסיבית לגמרי מבחינת המטופל. עתה המטפל מחזיר את המפרק מעט אחורנית ומבקש מן המטופל להניע את המפרק לכיוון ההפוך - תוך חסימת תנועת המטופל בידיו - דבר הגורם לכיווץ איזומטרי. המטפל משתמש ביד אחת כדי לחוש היכן פועל הכיווץ ובשנייה כדי לכוונן את הכוח שמפעיל המטופל אל המיקום המדוייק. הכוח שמפעיל המטופל - וזהו גורם קריטי - חייב להיות מינימלי: 5% עד 10% מן הכוח שלו. מטופלים רבים למעשה אינם חשים כי הם מפעילים כוח כלל! לאחר הפעלת כוח רציפה של כ-10 שניות המטופל מתבקש לחדול ועתה המטפל מנענע קלות את המפרק להרפיה מוחלטת ומניע באופן פסיבי ואיטי את המפרק למחסום הבא. זוהי יכולה תנועה קטנה מילימטר או שניים או כמה סנטימטרים, אולם גם השחרור הקטן ביותר יכול להיות משמעותי. עתה חוזרים על התהליך שוב כמה פעמים, על-פי מידת הצורך.

 

מה עם ה'קנאק'?

לעיתים במהלך טיפול נשמע צליל קנאק מתוך גוף המטופל. הצליל הינו תוצר של אירוע כימי שקרוי 'קוויטציה' (cavitation). הקוויטציה נגרמת בשל מרחק קטן הנוצר בין שתי עצמות המפרק ומתיחה של קופסית המפרק. כרגע שקופסית המפרק מתרחבת נוצר בתוכה תת-לחץ ומיד חודר גז לקופסית שגורם להרעדתה ומכאן נשמע צליל הקנאק. קוויטציה אינה יכולה להתרחש באותו מפרק פעמיים ברצף, אלא בהבדל של כמה שעות. יש להבדיל בין הקנאק שנגרם בשל הקוויטציה ונחשב לדבר נורמלי ואף בריא ובין קנאקים שנשמעים כאשר ישנה פריטה של גיד על גרם עצם, של גיד על גיד או עצם על עצם ולרוב נגרמים בתנועה מסויימת. הקנאקים מהסוג השני, למרות שאינם סיבה לדאגה, מצביעים על מתח לא נורמלי באזור.

​

הקוויטציה יכולה להיווצר בהמלך עיסוי, במהלך שימוש בשיטות לשחרור מפרקים והיא נוצרת באופן ספונטני במהלך ספורט או תנועות יומיומיות. אנשים רבים יודעים להוציא קנאקים לעצמם או לחבריהם ממפרקים שונים בגוף. דוגמה שכיחה לכך היא משיכת אצבעות הידיים. בהקשר של שחרור מפרקים, מניפולציה מהירה של המפרק היא המזוהה ביותר עם הקוויטציה, ובעיני רבים הקנאק הוא הסימן למניפולציה מוצלחת. עם זאת, ניתן להשיג שיפור משמעותי ומלא בתפקוד המפרק ללא שתגרם קוויטציה.

​

היסטוריה

השימוש שיטות לשחרור מפרקים, כמו שיטות העיסוי השונות, הינו חובק עולם, תרבויות ותקופות. ישנו תיעוד של ביצוע מניפולציות מפרקיות אצל הסינים והמצרים הקדומים. רופאים ידועים כמו היפוקרטס היווני, גאלן הרומאי ואבן סינא הפרסי השתמשו ותיעדו את השימוש בשיטות לשחרור מפרקים. ברפואות המזרח השונות השתמרו שיטות לשחרור מפרקים עד היום.

 

באירופה בימי הביניים חלה דעיכה של צורות הרפואה בשל הדיכוי הנוקשה של הכנסייה ואולי בשל הייאוש שנגרם ממחלת הדבר אך החל מן המאה ה-15 החלה עלייה בפופלריות של מטפלים עממיים שעסקו בשחרור מפרקים כמו גם בהחזרת שברים למקום; מטפלים אלו נודעו כ'מסדרי עצמות' (Bonesetters). במאה ה-19 החלה להתגבש הרפואה הממסדית (קודם לא הייתה החלוקה בין רפואה מדעית לרפואה מסורתית או אלטרנטיבית). חלק מן הרופאים המלומדים תמכו והשתמשו ב-Bonesetting, אולם גישה זו נדחקה הצידה ביחד עם העיסוי ושיטות אחרות. עם זאת, השיטות העתיקות לשחרור מפרקים התגלגלו אל האוסטאופתיה והכירופרקטיקה אשר נתנו להן תדמית מכובדת בעיני חלק מן הציבור. הם הוסיפו לכך את הטכניקות והגישות שלהם, עידנו ושכללו אותן ולימדו אותן ביחד עם ידע אנטומי מודרני. בפיזיותרפיה, שימשו העיסוי והתרפיה המנואלית עוד מתחילתה, אך עם הזמן, בעקבות עליית הפופולריות של השימוש במיכון ותרגילים הם נדחקו מעט הצידה. ברפואה הסינית והיפנית, ממשיכים ללמד עד היום שיטות לשחרור מפרקים.

​

מאמר מרתק אודות ההיסטוריה המודרנית של השימוש במניפולוציות למתעניינים