חזרה לשיטות טיפול

​

תשאול ובדיקה

הערכה של הבעיה עמה בה המטופל נעשית באמצעות הקשבה (לדברי המטופל), צפייה (ביציבתו ובאופן בו הוא מתנועע) ומישוש. ההערכה נחוצה קודם כל בשביל לגלות קונטרה-אינדיקציות ולהימנע מהחמרה וגרימת נזק. כמו כן דרושה ההערכה כדי להתרשם מן חומרת הבעיה, הסיכוי לסייע לה, ואופן הטיפול המיטבי: במה לטפל, באיזו עוצמה ובאילו כלים. ולבסוף הדבר נחוץ כדי למדוד את התקדמות הטיפול ובשביל להעריך את מספר הטיפולים הדרושים.

הבדיקה היא דבר המתבצע בתחילת הטיפול הראשון אך גם במהלך כל הטיפול ובכל טיפול.

הבדיקה אינה רק של הבעיה אותה מציג המטופל, אלא הערכה של גופו באופן כללי.

​

שאילת שאלות

קודם כל אשאל את המטופל שאלה פתוחה, מה שלומו ומה מביא אותו. אחר כך אכוון לשאלות ספיציפיות יותר. אני רוצה לשמוע מה מציק לו, מה הציפיות שלו מהטיפול, אילו טיפולים קודמים ניסה וכיצד הם השפיעו. אני רוצה לדעת מתי הופיע הבעיה לראשונה, כולל כל גורם אפשרי בהשתלשלות העניינים; מהי דרגת הכאב המלווה לבעיה, האם הוא מופיע בזמן מנוחה או מאמץ, בבוקר או בערב, בתנוחות או תנועות מסויימות; האם מדובר בכאב חד ופתאומי או כאב עמום וקבוע, האם ישנה תחושת נימול. אני רוצה לדעת גם על מצבו הבריאותי הכללי ושל המטופל ואורח-החיים שלו.

​

צפייה ביציבה והליכה

אסתכל האם כתף אחת גבוהה מן השנייה, אם מותן אחת גבוהה יותר, האם ישנה לודרוזה מותנית מוגברת או שאולי הגב ישר מאוד, האם הגב העליון כפוף מאוד והכתפיים שמוטות קדימה ומטה, האם בהונות כפות הרגליים מצביעות החוצה, האם יש קריסה של הברכיים פנימה או החוצה, ובאופן כללי אנסה להתרשם מן האופן שבו האיברים השונים בגוף מונחים זה על זה, ועל נטיות מוגזמות וחוסר-סמטריה. אתרשם האם יש חן, רוגע ונינוחות בעמידה, או מתח, חולשה וחוסר ביטחון. אני עשוי לדחוף את המטופל קלות באצבעי באזורים שונים בשביל לראות כמה הוא יציב.

​

בהליכה אתרשם גם מנמרצות ההליכה ומן המעודנות שבה, האם היא נעשית מתוך דחיפה של האדמה מטה ואחורה או מתוך מאבק עם כוח הכבידה. האם האגן משתתף בהליכה או קופא ומה עושות הכתפיים. קראו עוד על אבחון יציבה.

​

תנועה אקטיבית

אני עשוי לבקש מן המטופל לעשות מספר תנועות כגון התכופפות מטה, הישענות לאחור, התכופפות הצידה, הרמת היד וכו'. האם התנועה נעשית באופן חלק ואחיד, בתווך תנועה מלא, ללא מאמץ וללא כאב?

 

תנועה פסיבית

אניע בעצמי את גוף המטופל, בד"כ כאשר הוא יושב או שוכב. אתרשם האם הוא מאפשר לי להניע אותו באופן משוחרר ללא פחד, האם המפרקים גמישים מחד אך יציבים מאידך, האם ישנם כוחות המושכים את התנועה לכיוונים שונים, מהו טווח התנועה המקסימלי, האם הדבר גורם לכאבים. כאשר אני מגיע לטווח המקסימלי אתרשם האם יש תחושה קפיצית נעימה בסוף הטווח, תחושה של פגיעה של עצם על עצם או קטיעה פתאומית של התנועה.

​

מישוש רקמה ועצם

אתרשם מן המרקם הכללי של הגוף - דחוס או רך, גרמי, שומני או שרירי, האם העור יבש או לח ומהי הרגישות לדגדוג ולכאב. כאשר אני נוגע בשריר אשים לב האם הרקמה חמה או קרה במיוחד, האם יש פיברוטיות (בלאגן בכיוון הסיבים), נפיחות, שינוי בדחיסות. האם העצמות מרגישות קפואות בתוך הרקמות המקיפות אותן או שיש איכות נוזלית לגוף?

​

בדיקת שרירים

אני עשוי לבקש מהמטופל להפעיל שריר תוך כדי התנגדות שלי. אם הפעלת השריר גורמת לכאב הדבר מצביע על בעיה. אם אני לא חש בהפעלה מספקת הדבר מצביע על חולשה.

​

מתיחות עצבים

תנוחות מסויימות מותחות את העצבים בגפיים העליונות והתחתונות למקסימום. אם הדבר גורם לכאב עצבי ישנו גורם הלוחץ על העצב לאורכו.  חוסר תחושה או חולשה גם הם מצביעים על בעיה בהולכה העצבית.

​

לסיכום, הבדיקה היא תהליך מתמשך ולעתים נעשית תוך כדי טיפול. היא מיועדת לתת תובנה רלוונטית למטפל אודות האדם שעומד מולו ולעזור לטפל באופן יעיל ובטוח יותר.