מדוע הטיפול המנואלי מצליח היכן שמתיחות עצמאיות מפסיקות לעבוד?

​

טיפול מנואלי הוא טיפול שבו המטפל מטפל באמצעות ידיו. זה אומנם יקר מאוד ביחס לעבודה עצמית: להתמתח בבית זה בחינם וגם לא צריך לקבוע פגישה מראש. לכן, כאשר מדובר בשיפור הגמישות, אין צורך לפנות לטיפול מקצועי לפני שמיצינו את העבודה-העצמית וגם כאשר נעזרים בטיפול מקצועי המתיחות העצמיות דרושות לתהליך ולשימורו. אך הטיפול המנואלי יעיל בהרבה במקרים מסויימים:

​

1. נקודות עיוורות. כאשר אנו מותחים שריר לא ניתן למתוח את כל הסיבים באופן שווה. כאשר אנו רוכשים הרגל למתוח באופן מסויים תמיד תהיה לנו נטייה לא מודעת למתוח באותו האופן בדיוק. גם אם נמתח בזוויות ואופנים שונים ותחת עינם הפקוחה של מאמנים ומורים יהיו לנו נקודות עיוורות. אזורים אלו ישארו קצרים מבלי שנחוש בהם. סיבי שריר אחרים ימתחו במקומם. הסיבים הגמישים יותר יצרו תחושת מתיחה וינחו אותנו בתנועה. כאשר נגיע למתיחה מקסימלית הסיבים הגמישים יצרחו מכאב בזמן שהסיבים הקצרים לא יתחילו עדיין להימתח. מטפל מיומן יהיה מסוגל לחוש בסיבים הקצרים ולמתוח אותם מבלי לסטות לזוויות שבהן המתיחה קלה יותר ומרגישה מספקת יותר. בזוויות אלו המדגישות את הסיבים הקצרים יותר המתיחה לא תרגיש חזקה במיוחד אבל תהיה אפקטיבית בהרבה.

2. טיפול ישיר המבודד את האזורים הקצרים. היות שחלק מן הסיבים נוטים להימתח מאוד, הם מפצים בכך על האזורים הקצרים יותר אבל מונעים מהם הזדמנות להימתח גם כן. לכן דרושה מתיחה ממוקדת של האזורים הקצרים. את זה משיגים באמצעות מגע ישיר. ניתן להשיג אפקט דומה באופן עצמאי באמצעות גליל-פילאטיס או כדור עיסוי (והדבר מומלץ אם לא ניסיתם) אבל היעילות של אמצעים אלו מוגבלת לעומת הרגישות והדיוק שמושגת בטיפול מקצועי.

3. הירגעות פסיבית. כאשר המטופל שוכב פסיבי ומתרכז בהירגעות והרפיה בעוד המטפל מבצע עבורו את העבודה ניתן להשיג תוצאה הרבה יותר טובה. הסיבה שהשרירים קצרים מלכתחילה היא שמערכת העצבים מזהה סטרס בשרירים ומסרבת להרפות אותם מעבר לאורך מסויים, כלומר שהיא מגדירה ברירת-מחדל שאינה מאפשרת גמישות רבה. לכן הירגעות היא קריטית.

4. הידבקויות. אם קיימת הידבקות של שרירים זה לזה (וסביר להניח שקיימת) השריר הקצר יותר יפריע לארוך להימתח. שחרור פאשיאלי של ההידבקויות יהיה הכרחי להמשך השיפור.

5. מתח וכאב בשרירים אחרים סביב המפרק. למשל, אנחנו רוצים להגמיש את ההאמסטרינגס, כלומר לקחת את הרגל ישרה קדימה, אבל יש הרבה מתח באזור החלק הקדמי של מפרק הירך (מתח במפשעה). עכשיו, כיפוף הרגל לפנים דורש באופן בלתי נמנע מן הרקמות בחלק הקדמי להתקפל לתוך עצמן. בדרך-כלל זה לא גורם לבעיות אבל אם יש שם הרבה מתח ורגישות הקיפול יגרום לכאב, אולי כאב ברמה לא-מודעת אבל עדיין מספיק כדי שמערכת העצבים תחוש בסכנה ותמנע מהשרירים להרפות ולאפשר את המתיחה.

​​

מדוע ההאמסטרינגס מתקצרים כל כך?

לדעתי מכל השרירים בגוף, שרירי הירך האחורית הם השרירים הכי פחות גמישים ביחס לפוטנציאל שלהם, אצל רוב האנשים בעולם המודרני. הסיבה לכך (שוב, לדעתי, הדבר לא נחקר) היא ישיבה על כסא. הישיבה משפיעה בשלושה אופנים: א. אנחנו מקפלים את הברכיים וכך ההאמסטרינגס מתקצרים. ב. אנחנו מפעילים לחץ ממושך על ההאמסטרינגס ויוצרים בהם הידבקויות. ג. אנחנו מעגלים את הגב התחתון ומתרגלים להתכופף מהגב ולא מהירכיים. אנחנו מתחילים לשבת שעות ארוכות בכל יום, בניגוד לרצוננו ולדחפים שלנו, מגיל צעיר מאוד שבו הגדילה של הגוף מאוד מהירה. גם כך קשה מאוד להחזיר את הגמישות לשרירים לאחר שנאבדה, ובמקרה זה היא נאבדת בגיל צעיר.

​

מה לגבי שרירים אחרים?

התנועה של הרמת היד לצד הראש מתקצרת בגלל חוסר שימוש (אנחנו כבר לא מטפסים על עצים או משליחים חניתות) ובגלל התכופפות הגב העליון.

​

שרירי הירך הפנימיים (האדוקטורים) מתקצרים כנראה בגלל סיבות דומות לכך שההאמסטרינגס מתקצרים.

​

​

חזרה לסיפור שלי. מאחר וראיתי תוצאות טובות אצל מטופלים סיפרתי לחבר, פיזיותרפיסט הרגיל לעבוד עם ידיו, על האופן בו אני מטפל בנושא וביקשתי ממנו לעבוד עליי. גם אני נהנה משיפור משמעותי בגמישות ההאמסטרינגס שלי והדבר משפיע, כך נוכחתי, על היציבה שלי והנוחות בעת עמידה וישיבה. למעשה ההשפעה היא משמעותית כלפי כל הגוף והנפש, למרות שעבדנו רק על אזור ספציפי זה. אני שמח מאוד שההאמסטרינגס שלי גמישים יותר ושמצאתי דרך לעזור לאחרים לשפר את הגמישות שלהם.