מהי יציבה נכונה?

ישנם חילוקי דעות בקרב המומחים ליציבה בנוגע ליציבה הנכונה והאם קיימת בכלל יציבה כזו; אולם ישנה הסכמה הקובעת כי יציבה אופטימלית היא כזאת אשר מקדמת:

א. חיסכון מירבי באנרגיה – מינימום מאמץ שרירי.

ב. לחץ שווה וסימטרי על כל המפרקים.

ג. נשימה מלאה ובלתי מאומצת.

במבט מלפנים ומאחור נרצה לראות סימטריה מירבית בין צד ימין לצד שמאל. אומנם איש אינו בנוי באופן סימטרי לחלוטין – האיברים הפנימיים אינם ממוקמים באופן סימטרי, ולכל אדם יש יד דומיננטית ועין דומיננטית – אולם מערכת התנועה נחשבת ליעילה יותר כאשר היא מושתתת על יציבה סימטרית. כמו כן, הברכיים והיירכיים צריכות לפנות קדימה, לא פנימה או החוצה. בית החזה צריך להיות פתוח – אולם לא יותר מידי. השכמות צריכות להיות ממוקמות קרובות יחסית זו אל זו בחלקן התחתון ומשוכות כלפי מטה, ללא מאמץ. משקל הגוף צריך להיות מחולק באופן שווה בין שתי כפות הרגליים ובאופן שווה בין החלק הקדמי והאחורי והפנימי והחיצוני של כפות הרגליים. בנוגע לאגן, קיימת מחלוקת עד כמה האגן האידיאלי הינו סגור או פתוח במבט מלפנים. כמו כן קיימת מחלוקת בנוגע לזוית של כפות הרגליים, חלק מן המומחים אומרים שהן צריכות לפנות הישר קדימה (לפי הקו הפנימי שלהן) וחלק מצדדים בפנייה החוצה בזווית קטנה של כ-15 מעלות בכל כף רגל.

במבט מן הצד נרצה לראות איזון של הראש על האגן ושל האגן על כפות הרגליים, ללא הישענות קדימה או אחורה. הלסתות צריכות להיות מסודרות כך ששתי שורות השיניים פוגשות זו את זו. הסנטר צריך להיכנס מעט לתוך הצוואר כך שהשרירים הקדמיים של הצוואר עוזרים להחזיק את הראש ואין נפילה של הראש קדימה. הקיעור בחלק האחורי של הצוואר צריך להיות אחיד לאורך על הצוואר ולא להתרכז רק בחלק העליון שלו. באזור חוליות בית החזה (הקיפוזה הטורקלית) הקו צריך להיות קמור במידה, אך לא באופן מוגזם ולא קשיח. בחוליות הצוואר הקו (הלודרוזה הסרביקלית) צריך להיות קעור במידה. בנוגע לקיעור בגו התחתון (הלודרוזה הלומברית) ישנה מחלוקת על מהו קיעור מוגזם ומהו יישור מוגזם. ככלל, נשים נוטות לקשת עמוקה יותר וגם המוצא האתני מהווה גורם. במבט על הברכיים נרצה לראות אותן כפופות מעט אבל לא יותר מידי.

למאמר הבא: מהי יציבה לא נכונה?

חזרה לשיקום יציבה - סדרת מאמרים