אבחון יציבה

 

אבחון יציבה מיועד לתת לנו תובנות כלליות על אופן היציבה של האדם. הוא בודק את הזוויות בהן מונחים המפרקים השונים בגוף ואת איזון המתחים בין השרירים. האבחון אינו מספר לנו מה קורה בכל מפרק ובכל שריר בגוף. הוא מוגבל לתמונה אותה אנו מקבלים בעת ביצוע הבדיקה ואינו מספר לנו כיצד היציבה מתנהגת לאורך היום. חשוב מכל, אבחון יציבה לבדו אינו אומר לנו דבר אודות הסיבות בגינן הדברים הם כפי שהם.

 

לאבחון יציבה שלוש מטרות עיקריות:

1. לתת תובנה אודות מקור הכאב או הבעיה.

2. לעזור להחליט האם דרושה עבודה לשיפור היציבה ולכוון עבודה זו.

3. לראות מאוחר יותר האם הטיפולים משפיעים על היציבה וכיצד (גם כאשר זו לא הייתה המטרה המקורית שלהם).

 

אבחון יציבה בעמידה:

 

האבחון הפשוט ביותר מתבצע כאשר המטופל עומד עמידה סטטית והמטפל מביט בו מקדימה, מאחור, משני הצדדים ולעיתים גם ממעל. באופן אידיאלי המטופל לבוש בבגדים תחתונים בלבד. המטפל מדמיין קו החוצה את הגוף לשניים כדי למצוא אה-סימטריות במבט מלפנים ומאחור ואת גודל הקשתות בעמוד השדרה במבט מן הצדדים. ישנם מטפלים אשר מעמידים את המטופל מאחורי קו ישר אנך לריצפה או שמצלמים אותו ומסרטטים קו אנך במחשב (ישנן תוכנות שעוזרות לסמן בתמונה את כל ליקויי היציבה ולהמחיש זאת למטופל).

 

המטפל מסתכל על נקודות ציון קלות לזיהוי: הטיית הראש, גובה הכתפיים, מרחק הידיים מן הגוף, גובה הפטמות, גובה זיזיי עצמות הכסל מקדימה והגומות לצד עצם העצה מאחור, הבליטות של הזיזים המרכזיים של עמוד השדרה, גובה וזווית השכמות, הכיוון אליו פונות הברכיים, הכיוון אליו פונות כפות הרגליים, על איזה חלק של כף הרגל האדם דורך , מה גובה הקשתות בכל כף רגל ועוד נקודות רבות נוספות.

 

כמו כן חשובה ההתרשמות האינטואיטיבית והמיידית של המטפל מן העמידה – מה היא משדרת, מה הכי בולט לעין.

 

אח"כ מתבקש המטופל לכופף את הגב קדימה, תנוחה שחושפת מידע רב נוסף. ראשית עמוד השדרה יהיה בולט יותר וקל יהיה לזהות את המטווה שלו. שנית ישנם ליקויים המתגלים רק בכפיפה לקדימה ובמנח זקוף אינם נראים כמעט.

 

החיסרון הגדול בבדיקה זו הוא שעצם הבקשה מן המטופל לעמוד באופן סטטי כאשר המטפל מביט עליו ובוחן אותו משנה את היציבה שלו ועשויה להסתיר חלק מן האמת. חיסרון גדול נוסף הוא שאנו איננו עומדים באופן סטטי מעט מאוד ורוב הבעיות קשורות לתנועה ולא לעמידה.

 

התבוננות בהליכה ובריצה

 

המטופל הולך בקצב אחיד באופן רגיל והמטפל מביט ומנסה לראות כיצד מתנהגת היציבה תוך כדי הליכה. כמו כן מסתכלים על האופן בו הידיים מתנופפת, הכתפיים והאגן מסתובבים בכיוונים נגדיים, על אורך הצעדים, על גובה הרמת הברכיים בעת ההליכה ועל האופן שבו כפות הרגליים דורכות על האדמה. באופן אינטואיטיבי המטפל יתרשם מן האיכות של ההליכה והטון הרגשי שלה. אם הבעיה קשורה לריצה ניתן לצפות במטופל רץ, אך כאן נצפה לתבנית שונה לחלוטין.

 

בפיזיותרפיה קיימות מעבדות לאבחון הליכה וריצה בהן המטופל צועד או רץ על הליכון כאשר הוא מצולם משני הצדדים בוידיאו. בנוסף מכשיר מיוחד מודד את אופן הנחת כפות הרגליים על האדמה ואת כמות המשקל אותן הן מפעילות.

 

ניתן לחשוב כי העיסוי הרפואי אינו משפיע על אופן ההליכה והריצה אולם הדבר אינו כך וההתבוננות בהליכה יכולה לתרום רבות לשיפור הטיפול.

 

בדיקות בשכיבה

 

היתרון בשכיבה הוא כי הריצפה אינה מיישרת את גובה כפות הרגליים. הבדיקה הראשונה והרלוונטית ביותר היא חיפוש הבדלים באורך הגפיים התחתונות, אותן מודדים באמצעות התבוננות על הקרסוליים. להערכתי, אצל כ-80% מן האנשים יימצא הבדל של סנטימטר לפחות. בדיקות נוספות מודדות את מיקום ותנועתיות עצמות האגן והחוליות.

 

ההבדל באורך הרגליים נובע כמעט אצל כולם לא מאורך שונה של העצמות ברגליים (הפימור וטיביה) אלא ממנח לא סימטרי של עצמות הכסל עם עצם העצה והטייה ופיתול במנח חוליות עמוד השדרה – שני גורמים עליהם ניתן להשפיע בטיפול. באופן כללי, אורך סימטרי יותר של הרגליים בתום הטיפול נחשב אינדיקציה לטיפול מוצלח.

 

מישוש תוך כדי תנועה ובדיקות אחרות

 

בדיקות שכוללות מישוש תוך כדי תנועה (motion palpation) עוזרות לספר לנו מה קורה במפרקים מבודדים בגוף אשר קשה לראות באמצעות המבט. מישוש תוך כדי תנועה יכול להיעשות בעמידה, ישיבה או שכיבה.

 

בעיני יש באופן כללי חשיבות רבה יותר לטקסטורה של הרקמות הרכות (שרירים, גידים, רצועות ופאסיה), ולמידע אודות כאב ואי-נוחות (היכן הכאב, איזה לחץ או תנועה מעוררים אותו) מאשר לצורת היציבה וטווחי התנועה של המפרקים, גם כאשר המטרה שלפנינו היא שיפור יציבה.

 

למאמר הבא: שלושת המרכיבים האסטרטגיים בדרך לשיפור יציבה

חזרה לשיקום יציבה - סדרת מאמרים

כל הזכויות שמורות © 2013 יאיר חילו | עיסוי רפואי yair.hilu.mt@gmail.com